לחתוך או למרוח! פרק 3
נסענו בחופזה להרצליה.
נסענו לפגוש את הרופא המומחה ה”מומלץ” הראשון.
וכמו חתונה ראשונה, גם רופא ראשון, יש רק פעם אחת!
“מומלץ”. היא מילה תאומה ומחליפה למילה “בטוח”.
רופא מומלץ הוא מקור בסיסי לתחושת ביטחון. (כך סיפרו לי כולם)
ובאותה המהירות בה נאספים האדים על המראה במקלחת…
כך, ברגע שאספת כוחות, סיפרת ושיתפת, ורק לאהוביך… שיש לך סרטן! פוקעים לצדך, כמו בהשרצה המונית של דגי נוי צבעוניים, 50 גוונים של יועצים.
כולם כולם יועצים. כולם מכירים רופא שטיפל באחות או באימא או בדודה..והוא נפלא, והוא מכיל, והוא…בלבהמלבמהננבלבממבננבלבמ..
ממש כך!
אצלו, ארגיש מוגן, מחומם, מחובק ובעיקר..בטוח.
(הוא לוקח ולא מחזיר, רק 2500 ₪ למבט…ולעזאזל הכסף!)
אז נסענו להרצליה לפגוש את הרופא המומלץ הראשון, שאחריו, היה שני ושלישי ורביעי…ולרגעים נדמה, שעוד ניאלץ לפגוש את כולם!
המפגש הזה הוא כמו חושך קר שבועט בך.
זה מתחיל בגישוש בעלטה מוחלטת ובעניים פקוחות – לא רואים דבר.
מהרגע שבו נכנסתי אל החדר וחלקנו בשותפות את החמצן בחלל, רציתי שהראשון, לא יהיה האחרון.
“לחתוך לחתוך. לחתוך מהר, זה מסוכן, זה איום ונורא, אין זמן, מהההרררר
זה סרטן לא חומוס – צריך לחתוך, לא למרוח…(ממש כך!)
יש לי תור פנוי בעוד שלושה ימים, אפשר לסגור ולהתקדם”
הרופא הזה היה כל כך להוט לנתח ולחתוך ולנקות, שלרגעים חשבתי שאני בכלל עומד מול הקצב השכונתי שרוצה למכור את הסטייק האחרון בויטרינה, ולא ברופא מומחה ומומלץ – בחוף מבטחים.
ישבתי נבוך והמום, השחזתי מבט עם דגנית, שהייתה המומה עוד יותר…(יכול להיות שהמוות קרוב יותר ממה שחשבנו?)
הרמתי סביבי את חומת המגן החלקה שטיפחתי שנים. הוא המשיך לדבר, המילים שלו ניתזו והתרסקו בחומה, נמרחו ונזלו מטה. הרצפה נמלאה בשלולית רטובה של מילים מובכות, מילים שעברו חוויה חובטת ולא חכמה, מילים שטיפחו חרדות במקום לנסוך בטחון.
נתתי לו לסיים בנימוס.
נפרדנו מ 2500 ₪ טובים ותמימים, וסיכמנו בנועם לא להיפגש שוב. לעולם.
פגשתי את הרופא הראשון פעמיים. ראשונה ואחרונה.
את המפגש עם הרופא השני והשלישי אני מבקש לחסוך מכם.
חלילה, לא בגלל שהם היו בוטים או לא נעימים, אלא ובעיקר, בגלל שהם היו מרוחקים, סטטיסטיים. השפתיים נשאו מילות פרוטוקול, והעניים שידרו שגרה עייפות וחוסר עניין..
הסרטן שלי היה משעמם. סרטן שלפוחית השתן, סטייג’ ראשוני עם תאוצה,
לא מוות לא חיים. סתם סרטן בנאלי שאותו נושאת עשירית מהאוכלוסייה,
עוד אחד שנכנס וייצא, עוד אחד שאולי יסתבך ואולי…סתם ימשיך לחייו.
אני רק אחד מעשרה בסטטיסטיקה..חשבתי, אולם למשפחה שלי, לזוגתי, ילדי, הוריי וחבריי, ובעיקר לעצמי, אני הייתי מאה אחוזים שלמים וחיים.
וממש בנקודה שכבר באתי ללחוש נואש…נפגשנו.
עניים כחולות וטובות. מבט מחויך ואנרגיות של שותפות גורל.
“אין לאן ואין למה למהר” הוא הכריז בסמכותיות. הסרטן לא יברח לשום מקום.
קחו את הזמן, (מעט) תחשבו, תבדקו, חפשו עוד מידע, ואז שובו ושבו.
זה הרגיש לי פתאום כל כך מבולבל, שעכשיו חששתי שהוא רגוע מידי!!!
שהוא לא מספיק מקצועי, שלא אכפת לו, אם הסרטן האישי שלי, יאסוף עוד רגליים ויתפזר…
ועדיין, על אף כל אלה, הרגשתי נינוח, בטוח, אחוז בידיים טובות.
והוא דיבר וסיפר והציג והקשיב.
והוא אמר דברים שאני נושא עמי מאז.
הוא ערטל ביושר את גבולותיה ומגבלותיה של הרפואה שהוא עצמו נציגה.
הוא חשף את חולשותיו שלו ואת חסרונותיה שלה. הוא סיפר על אחריות ומשמעת של מטפל ומטופל, על מקריות ועל סטטיסטיקה.
הוא הסביר בשפה פשוטה פרוטוקולים טיפוליים וחידד גם על וניסיון נצבר.
“יש המון ידע ויש עוד יותר בורות”
והשיחה טיפסה וירדה ואנחנו שאלנו והוא שאל גם כן, ולרגע הרגשתי שיותר ממה שאני מבקש לדעת, הוא מבקש לשתף!
רגע ראשון אחרי שבועות של שיטוטי נפש, חשתי שרוע על חוף מבטחים, הרגשתי מילים חכמות ופשוטות, שכל ישר ושואל, חף מבהילות ומלחץ.
עכשיו זה מתחיל…המסע המרפא שלי, מתגלגל בשקט ועוזב את התחנה. המסע שלי, יוצא לדרכו.
ורציתי לבכות.
כל כך רציתי לבכות, ובקול גדול. להתייפח בלי גבולות, להחזיק את הידיים על הפנים, וליילל קינה בצרידות אבלה, להרגיש את האצבעות רטובות ואת העניים מתנפחות, רציתי להינמס לתוך שרירים קורסים, אל הרצפה הקרה.
לרגע נטוש, לשחרר את עצמי לרסיסים וטיפות, להישטף לתוך הסדקים, להיעלם ולא להרגיש דבר. להביט על עצמי מבחוץ.
ורציתי לשאול שאלות.
לשאול שאלות ששואלים את הרוח, לא את הרופא.
למה? למה אני? ולמה עכשיו?
מה עשיתי? אם זה העונש, אז איפה החטא? איפה טעיתי?
למי אני חייב ושכחתי לשלם? איך בחר היקום וסטה ממסלולי, בלי לעדכן אותי קודם! ואיך אני מחזיר אותו בחזרה? איך אני משיב לעצמי את התחושה המרמה והכוזבת, שאני שולט? שאני אדון לחיי, שליט על גופי!
בכיתי, מעט.
לא שאלתי דבר.
לקריאת הפרק הראשון בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השני בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השלישי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק הרביעי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק החמישי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
