פרק מספר עשר- כמה תובנות על בריאות
אנשים במצוקה שואלים פחות.
אנשים במצוקתם, מתכסים בכאב, רוחצים ברחמים, מתכנסים, נאלמים ולעתים שוקעים בתוגה.
העיסוק בבריאות שנפגמה, מעלה מחשבות של בגידה!
בגידתו של הגוף בבעליו, איבוד האיזון, ההתמודדות עם שאלות: למה עכשיו? למה אני? ומה נפל במעשיי, שהביא את זה עלי!
פעמים, אני נשאל שאלות. שאלות על הדרך, על המסע.
תהיות על רופאים, ניתוחים, שילוב רפואה אחרת, מדיטציה?
אני נשאל על תוספים ותזונה, על פעילות גופנית, על הדרך כולה.
חלק גדול מהשאלות מגיעות ממקום של רצון להילחם, חלק קטן מגיע ממקום של ייאוש וחוסר אונים. נדירים מחפשים נוסחאות קסם וקיצורי דרך.
בעבור כל אלה, החלטתי לשתף בתובנות שנאספו אצלי בדרך.
התשובות המלאות נמצאות אצל כל אחד בנפשו, בכוחותיו, ברוחו הפנימית!
התובנות נאספות לאט וכואב. הן לא מגיעות בכוחות עצמן, הן לא ממתינות כפרחים בכניסה לבית, מחכות להישזר, להיטמע ולהפוך לחלק מאתנו!
תובנות משוטטות סביב, מעלינו, במעגלים ובדחיסה, ברכות מנשקת, בחבטה לא מתפשרת.
תובנות: מהרגע שנחתו וחדרו את סף מבחן הקבלה שלנו, הן כמו שריר חדש שנבנה, כזה שדורש אימון, שמחייב תחזוקה.
תובנה אחת נוקשה, מעיקה ומרחפת תמיד:
בריאות זו עבודה קשה!
אנחנו אמורים להיוולד בריאים, זו חלק מעסקת החבילה עם היקום, חלק מהפוטנציאל שהתחבר ברגע שנוצרנו, חיים.
הדבר הכי ברור מאליו, הבסיסי, ההבטחה שמחוברת ליניקת השד הראשונה שלנו, הופכת למשימת חיינו. להיוולד בריא, להיות בריא, ומסובך אף יותר, להישאר בריא….
כל אחד רוצה את מה שאין לו : ומרגע שזכה, ופתאום יש! הופך הדבר לברור מאליו, דייר קבע. בן בית שקיבל חדר, ולא ילך עוד לשום מקום.
אך לא הבריאות.
הבריאות היא רקמה זמנית, שכירה, חמקמקה ונוזלית.
“מעכשיו, רק חגיגות” שיקרתי לעצמי, בכל פעם שחזרתי מבדיקה טובה ונקייה.
החברים ברכו, המשפחה הקרובה נשמה לרווחה!
ואני. אני דמיינתי חופש: פילה בקר שלוש קומות טובל בחמאת שום. טירמיסו מגבינת מסקרפונה, ספוג בליקר גראן מרנייה מריר. רביצה ארוכה נינוחה משוחררת, והתענגות על החדשות הטובות, אני בריא. אני חופשי!
בבוקר אחרי, זרחה השמש, השעון צלצל….נשמתי אנחה מתלבטת עמוקה… “אני הרי בריא” ואולי כדאי ואפשר קצת לשחרר?
ויצאתי לרוץ!
בריאות זו עבודה קשה!
מהרגע שהצלחתי להשיב אותה אלי, אני פוחד שתחמוק.
מיסדנו יחסים. בניתי סביבה תורה, חוקים, כללים ותובנות. אני מעבה אותה, מאמן אותה להיות ברורה, מילולית וגמישה, אני מעניק לה זמן, מחבק אותה.
ממלא אותה תזונה, סקרנות, ספק, ופעילות גופנית.
למדתי, להאט את הקצב, (לא מספיק!) לשאול שאלות, לקרוא תוויות, למלא חסרים, לסלק עודפים, לאמץ תוספים.
חשוב מכל, למדתי להקשיב לבעל הבית שלה, לגוף שלי!
כדי שנדע את האמצע, מומלץ שנסמן את הקצוות.
זו כנראה המשימה הגדולה והמורכבת מכולן, גרעין כל התובנות.
כיצד למצוא את הנתיב הראוי, ולפגוש את המלכה ממלכת האמצע.
לכולנו גבולות. אך קורה והאחיזה נשמטת!
פעם, בהתעוררות מבהילה לתוך מרחק בלימה שהתכווץ, או בהכרה, בשליטה שחמקה. פעם, בכרסומם של ייסורי חרטה ורצון להשיב ולתקן.
כאן, ברגעים האלה, מומלץ לזהות, ולסמן בצבעים זוהרים של מודעות.
גבולות, הם עולם שלם, פרטי ומגונן, של קירות, עמודים ומעקות מרופדים.
מהרגע שהגבולות שם, זוהרים באורה של הכרה – יש לנו קצוות.
ומשסומנו הקצוות, מצאנו את האמצע!
האמצע הוא החיים עצמם, הבריאות כולה. הדבר הכי פרטי ומדויק,אישי ועוטף. הנתיב המואר, הברור והפשוט ליישום.
האמצע הוא שאיפת כל השאיפות.
הנתיב לבריאות מלאה.
בהצלחה לכולנו, תמיד.
פרקים נוספים בבלוג של סם דהן:
לקריאת הפרק הראשון בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השני בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השלישי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק הרביעי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק החמישי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השישי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השביעי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק השמיני בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק התשיעי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
לקריאת הפרק העשירי בבלוג של סם דהן- לחצו כאן
